קבוצות להדרכה הורית 

קבוצות להדרכה הורית
כמי שמנחה קבוצות הורים לילדים בגילאים שונים ואף נותנת יעוץ פרטני בתחום אני מוצאת כי בכל הקשור בהדרכה הורית עדיפה העבודה והשתתפות בקבוצה על פני היעוץ האישי.
מדוע?
כאמא לשני ילדים וכמנחת קבוצות אני מוצאת שהורים רבים מתלבטים בשאלות דומות מאד הקשורות לגיל הילד, הצבת גבולות, שאלת העצמאות , יחסים בין האחים ועוד'. לדוגמא, בכל קבוצה להורים לילדים בגיל הרך תתבקש התייחסות לנושא של שינה- "איך גורמים לילד לישון במיטה שלו, כל הלילה....".
בגילאים בוגרים יותר יבקשו ההורים תשובות בנושאי הכנת שיעורים ולימודים בכלל : "הילד לא רוצה להכין שיעורי בית, לעזור לו, או לא?". ולגבי האחים: "הם לא מפסיקים לריב...להתערב?". וכאשר הילדים גדלים עוד יותר עולות שאלות בסגנון : "הבת שלי רוצה ללכת עם חברות לקניון, לאפשר לה?", "הבן שלי רוצה ללכת עם חברים למשחק כדורגל לבד..זה בסדר?".
כפי ששמתם לב, השאלות של ההורים הן שאלות נכונות, לגיטימיות ואף חשובות. מבחינתי, הורה ששואל את עצמו שאלות הוא בדרך הנכונה!!! הורה שבודק את עצמו? הוא ההורה שלוקח אחריות על תפקידו ההורי.

אחד היתרונות בקבוצה הוא היכולת לחשוב ביחד!!! פעמים רבות הורים שנתונים בלחצי עבודה, פרנסה, זוגיות, וכמובן-גידול ילדים לא מספיקים לעצור ולחשוב. הם פועלים מכוח האינרציה, במעין "שעטנז" המורכב מההתנסויות שלהם , בעבר, בבית הוריהם, ממה שהם רואים אצל אחרים ובעיקר מהצורך "לשרוד" ולעבור עוד "אחר הצהריים בשלום" (יחסי). אני פוגשת הורים מבולבלים, עייפים ומותשים ולכן עם כל הרצון להיות "ההורים הכי טובים בעולם" מוצאים את עצמם במעין "תוכנית הישרדות " שלצערם, אינה זוהרת ונוצצת כפי שחשבו.
החשיבה המשותפת המתאפשרת בקבוצה, בעזרת חברי הקבוצה ובאמצעות הנחייה מקצועית מפתחת אצל ההורים יכולת לעצור רגע, לנשום , לחשוב ולהגיב. קבוצה מפתחת "היענות הורית" לא מתוך המקום האימפוליסיבי שנענה לקריאות מסוג: "אבל אמא, לכולם מרשים"...אלא, מתוך מקום אחראי , בוגר ומודע : "אני , אביך, ואני מסכים/לא מסכים כי...".
הקבוצה מאפשרת להורים להבין מה הם באמת רוצים, כהורים, מילדיהם. מה המטרות שלהם בחינוך ילדיהם: עזרה הדדית, שיתוף, עצמאות, וכד'. במרחב הקבוצתי הם בוחנים את הדרכים "ההוריות" הנכונות והמתאימות ביותר על מנת להשיג מטרות אלו.
שמתי לב כי הדילמות שמעלים הורים הקשורות בגידול וחינוך הילדים הם בדרך כלל די דומות. השיחה הקבוצתית מאפשרת הבנה עמוקה של הקשיים והקונפליקטים המלווים את ההורים ומייצרת תחושה של כוח ועוצמה . ההורים מדווחים, שתחושה זו תורמת מאד לאווירה חיובית בבית. ספרה אמא אחת לילדה בת 13: "הקבוצה חיזקה לי את הבטחון העצמי, גם היום אני טועה ולא תמיד מגיבה נכון, אבל אני לא מרגישה רגשות אשם ולא צורך לפצות את הילדה שלי בדברים שהיא בכלל לא צריכה..."
מלבד חיזוק הבטחון העצמי של ההורים , ההבנה והמודעות לתפקידם ההורי משתתפי הקבוצה נהנים מ"טיפים". מדווח אבא לילדה בת שנתיים המסרבת לישון לבדה במיטתה כל הלילה: "ניסינו את שיטת המדבקות...אז כל הלילה בתי היתה יושבת במיטה ומדביקה מדבקות, בקבוצה למדתי להציב לה גבולות והיום אני ואשתי נהנים משינה משותפת, ללא הפרעות...אני קם ער לעבודה וזה משפר את מצב רוחי ואת האווירה בבית בצורה משמעותית".
מספרת אם חד הורית על בתה בת ה16: "היה לי קשה מאד להגיד לילדה שלי לא!, גם כך היא יוצאת דופן, רציתי שתהיה מקובלת, שיזמינו אותה למסיבות, שלא תהיה חריגה...אז אפשרתי לה ללכת למקומות שאינם מתאימים לגילה כמו מועדונים, למשל. היום אני יודעת להציב לה גבולות על מנת לשמור עליה. הופתעתי לגלות שהיא באמת מבינה שאכפת לי ממנה"...

הדוגמאות הן רבות, וזה מה שהופך את המפגש הקבוצתי למעניין ומרתק. הורים רבים מדווחים כי בסופו של דבר המפגשים הקבוצתיים , אחת לשבוע היו בבחינת " כיף גדול". מספרת אמא לתאומים : " באתי לקבוצה על מנת ללמוד כיצד לגדל את ילדי ולמדתי לתת גם לעצמי מרחב נשימה. אם אני אהיה מתוסכלת אפספס את החוויה המשמעותית והנפלאה ביותר של חיי, גידול הילדים".

להתראות,דליה